מרד בבויל הייטס

התנגדות לג'נטריפיקציה, קפיטליזם, והצורך במפלגה מהפכנית

במוצאי שבת, הקהילה של בויל הייטס התאספה כדי להעביר מסר פשוט וישיר אל גלריות האמנות, בעליהם, ופטרוניהם שכרגע פולשים לקהילה עם האמנות הבורגנית והמבחילה שלהם: לכו לעזאזל. אינכם רצויים כאן.

העימות הזה היה צפוי כבר זמן רב ויהיה רק הראשון בשורה ארוכה של עימותים כאלו במידה והגלריות האלו לא ייענו לדרישות הקהילה. חברי המשמרות האדומים – לוס אנג'לס היו שותפים פעילים בקואליציה להגנה על בויל הייטס שהוקמה בתחילת השנה על מנת להתמודד עם ההתקדמות המהירה של הג'נטריפיקציה של קהילת בויל הייטס. הזמן שלנו בהתארגנות יחד עם תושבי קהילה הביא איתו תחושה של ענווה בשבילנו. נכונותה של הקהילה הזו כדי לעמוד יחד מול יזמים בורגניים, ספקולנטים, ובעלי גלריות עם נגישות רבה יותר להון ולמכונות הדיכוי של המדינה מאשר זו של קהילת העולים ממעמד הפועלים הזו בעוד שהקרקע נשארה בשליטתם של קפיטליסטים והחיילים-החזירים שלהם, עוררה בנו השראה. ולמרות חוסר האיזון הבולט ביחסי-הכוחות, קהילה זו נותרת עיקשת בהתנגדותה ויציבה במטרותיה.

המאבק נגד ג'נטריפיקציה בבויל הייטס הבהיר לנו את העיקרון-המאואיסטי שהיה עקרון מנחה ומרכזי בעבודתנו: ההמונים, וההמונים בלבד, הם הכוח המניע בהתהוותה של ההיסטוריה העולמית. ההתנגדות המאוחדת של הקהילה הזו חזקה מספיק כדי להזיז הרים, ותוכיח את עצמה כחזק מספיק כדי להדוף את כוחותיה של הג'נטריפיקציה שהחלו להראות את פניהם כגלריות אמנות וכעסקים אחרים המשרתים את העשירים, תוך התעלמות בוטה מהרס הקהילה והתרבות שבה אותו הם מותירים אחריהם.

הטקטיקות שנהיו נפוצות לאחרונה של עימות ישיר ועוין עם כוחות אלה של הג'נטריפיקציה מראות שהקהילה עצמה – המוכרים והמוכרות בדוכני הגלידה המקסיקניים, משפחות מהגרים, הנשים שגברו על מכת אלימות הכנופיות בקהילות שלהן, ציירי הקיר שהעשירו את הקהילה שלהם בציורים הצבעוניים ובאמנות הרחוב אשר מעטרים כל קיר ובניין בשכונה, בני הנוער, הפאנקיסטים וסצנת ההופעות בחצר-האחורית שלהם – הקהילה מבינה היטב שהגורם האמין היחיד במאבק הזה הוא הם עצמם והיכולת שלהם, כאשר הם מאוחדים, להתנגד אפילו לבעלי הגלריות, בעלי הבית, והמשקיעים הממומנים ביותר הרוצים לקרוע את הקהילה לחלקים.

הפעולה של יום שבת האחרון לא הייתה חוויה נעימה עבור אלו שנגדם היא התקיימה. לא הייתה שום יומרה של פתיחות לדיאלוג או שיחה עם בעלי גלריות ופטרוניהם. לא היה בה בית לסנטימנט הליברלי הלבן של "תמיכה" ב-"רעיון" אלא "התנגדות" ל-"ביצוע". לא הייתה שום נכונות לדלל או לנטרל את הכעס המוצדק שהופנה אל הגלריות כמו יריית רובה. עומדים יחד עם נשים מבוגרות שגינו באומץ את נוכחותן של הגלריות ופירטו על ההשפעה החומרית שיש לגלריות אלו על מחירי שכר דירה, עם צעירים מיליטנטיים, רעולי פנים שהבהירו עד כמה בלתי רצויות הן גלריות-אמנות יקרות הממומנות ע"י זרים ומערביים.

הוטרדה מנוחתם של באי הגלריה, זרקו עליהם מים ובקבוקים והם ספגו מטח בלתי פוסק של תקיפה מילולית. עצרו אותם במקומם, הם הוקפו, ונרדפו חזרה אל הרכבים שלהם ואל מחוץ לאזור רחוב אנדרסון ודרך מישן, שם נפתחו רוב הגלריות הללו. הגלריות עצמן כותרו בעוד חברי הקהילה דפקו על החלונות שלהן, נכנסו אל הגלריות כדי לרסק בקבוקים, והמשיכו במטחים של תקיפה מילולית. הגיחוך והזחיחות מצד באי הגלריה הפכו לפחד מוחשי בעת שהעימות המשיך להסלים ולא נראה שעמד להפסיק. בעלי הגלריה מהרו אל הדלתות כדי לנעול אותן והורידו את מחסומי המתכת מעל לחלונות שלהן. הקהילה הצליחה לחסום כמה כניסות באותו הלילה, הבריחו עשרות יאפים והיפסטרים עשירים אל מחוץ לשכונה, וכנראה גרמו לרבים אחרים שלא לרצות להגיע לפתיחת גלריה בבוייל הייטס שוב.

אז מה לימד אותנו העימות הזה? למדנו שקהילה מכירה בחשיבות של לקיחת העניינים לידיה. קהילה זו יודעת אינסטינקטיבית ובאמצעות ניסיון שפוליטיקאים, מועצות העיר, ופוליטיקה של בחירות לא יעשו דבר כדי להיחלץ לעזור לה, ולמעשה יעמדו מאחורי אותם כוחות של ג'נטריפיקציה שרוצים לשבור את הקהילה ולמכור כל פיסה ממנה לכל המרבה במחיר. יש מודעות, לפעמים מדוברת ולפעמים בשתיקה, בנוגע לאינטרסים מעמדיים המשותפים בין פוליטיקאים אלה והמשקיעים, הספקולנטים, ובעלי הגלריות שכרגע מניעים הרבה מהג'נטריפיקציה בבויל הייטס.

יש ידע, ממקור ראשון, שכוחות המשטרה שנאמר להם לסמוך עליהם ש-"יגנו" ו-"ישרתו" אותם כנראה שיעמדו להגנתם של כוחות הבורגנות ולא יעשו דבר כדי להגן על פרנסתם של תושבי מעמד הפועלים המאפיינים את הקהילה – הם יכנסו עם אקדחים שלופים ושלשלאות מוכנים לירות בהם למוות ולגרור את אלה שנותרו לכלא כאילו שמדובר בכנופיות, או, במקרה של ילדים בגיל 14 כמו ג'סי רומרו שנרצח לאחרונה, וונדליזם בקנה מידה קטן. הם יודעים שהחזירים מוכנים לעשות את העבודה השחורה האכזרית שידיהם העדינות של בעלי הגלריות הבורגנים לא מוכנות לעשות בעצמן.

בהתחשב בחוסר הנגישות הזה לכוח ממסדי, הקהילה שלנו מבינה את החשיבות של בניית כוח משלה, מחוץ למערכת, כשיטה היעילה היחידה כדי לשרת את אנשיה ולהגן על פרנסתה ותרבותה. בעוד אנו תומכים בלב שלם בפעולות שננקטו על ידי הקהילה במוצאי שבת, אנו יודעים כי הפתרון ארוך הטווח היחיד לבעיית הג'נטריפיקציה הוא היווצרותם של מוסדות כוח של מעמד הפועלים המחויבים לשרת את האינטרסים של העם. ויתורים מצד העירייה והממשלה, עסקאות וקנוניות עם גלריות ובעלי-בית, הסכמה זמנית לדרישות של הקהילה – זה לא מספיק. זה להסתכם בעצמות שהושלכו לעברנו על ידי נציגים של מעמד השליט במטרה ברורה להסיט את הכעס שלנו ולהמם את יכולתנו לבנות ארגונים שייקחו את כל הכוח הפוליטי לעצמנו ולקהילה שלנו. זה כמו גזר שמטלטלים מול ראשינו שהאליטות מהמעמד העליון מקווים שיסיח את דעתנו מספיק זמן כדי לשכוח כי שהכוח להכתיב את התנאים בהם אנחנו מתנהלים מולם עדיין בידיהם.

עימותים אלה מלמדים אותנו את האמת והיא שכל הרעיונות הנכונים באים מההמונים, ורק באמצעות הליך של עיסוק יחד עם הקהילה שלנו, למידה מההיסטוריה של המאבק שלהם ועמידה לצדם במאבקם הנוכחי, ניתן לפתח הנהגה מהפכנית כדי להנחות אותם לעימות לא רק מול כוחות הג'נטריפיקציה אלא מול כל הכוחות הקפיטליזם שמנצלים ומדכאים אותנו. ההיסטוריה של המאבק בתוך הקהילה שלנו, הניסיון של המאבק בקהילות הסמוכות אלינו שג'נטריפיקציה גברה עליהן, ומאבקי היומיום שלנו כדי לשרוד, הם קרקע פוריה עבור רעיונות מהפכניים, שמכים שורש בימינו בבויל הייטס ומוצאים פורקן בעימותים ישירים אלה.

בדיוק כמו שאנו מבינים שההיסטוריה של המאבק בתוך הקהילה שלנו היא הבסיס לרעיונותיהם הנכונים, אנחנו חייבים גם להכיר בכך שהקפיטליזם, הפטריארכיה, העליונות הלבנה, והחלוקות האידיאולוגיות שהם יוצרים בין מעמדות, מגדרים, ואנשים ממוצאים שונים מטפחים את ביסוסם של רעיונות שגויים וחשוכים בקהילה שלנו. כדי להוות הנהגה מהפכנית עלינו לעודד ולפתח את הרעיונות הנכונים בקהילה שלנו ולהשתמש בהבנתנו של תיאוריה מהפכנית בכדי להיאבק בתופעות של רעיונות חשוכים הקיימים גם כן.

אנו חייבים להיזהר מאלה הממשיכים לתמוך בדיאלוג עם כוחות הג'נטריפיקציה. אנו חייבים להיזהר מאלה הממשיכים לקדם את הקו האידאליסטי לפיו אם אנחנו פשוט נשכנע את הג'נטריפיקטורים שאנו אנושיים ובטוב ליבנו הנטוע בהיותנו בני-אדם אולי הם יוותרו על תוכניותיהם להשתלט על הקהילה שלנו – ש-"להתעמת יתר על המידה" איכשהו מחזק את התפיסה של הג'נטריפיקטורים שלפיה אנחנו בריונים שאינם ראויים לשטח מחיה משלנו.

עמדות אלה שוגות בהבנתה של המכניקה של קפיטליזם והעליונות הלבנה ככוח העזר שלה שמשחקת תפקיד בתהליך העירוני שהקהילה שלנו חווה כעת. אנו רוצים להיות ברורים: הג'נטריפיקציה של הקהילה שלנו מונעת ותמשיך להיות מונעת על ידי ההזדמנות לרווח שקיימת ברכישת קרקעות זולות יחסית בשכונה שלנו, שינוי תפקידן כך שיהיו רצויות כמגרש משחקים לעשירים, ולאחר מכן מכירה שלהן מחדש במחירים גבוהים בהרבה לקהילה של אנשים עשירים שעכשיו משתוקקים לחיות כאן. תהליך זה אינו תלוי באתיקה או מוסר, מכיוון שה-"המוסר" היחיד תחת הקפיטליזם הוא רווח. ההצדקות הגזעיות לתהליך הזה הן לא יותר מאשר רציונליזציות אידאולוגיות לכיבוש רווחי של הקהילות שלנו. גם אם היינו מסוגלים בדרך כלשהי להילחם בקריקטורות הגזעניות של הקהילה שלנו שמנוצלות על ידי התומכים בג'נטריפיקציה שלה, ההזדמנות להרוויח מנדל"ן במחיר נמוך עדיין הייתה קיימת ולכן המוטיבציה לג'נטריפיקציה שלה עדיין הייתה קיימת.

אסור לנו ליפול למלכודת של "פוליטיקה של כבוד" או להתחשב ברעיון שרק התנגדות להסרה-עירונית בדרכים "לגיטימיות" ו-"מכובדות" תהיה מוצלחת: לא רק שהטענה הזו היא חזרה על הנרטיב הגזעני של הדוגלים בעליונות הגזע הלבן, אלא גם שהיא כלל לא מצליחה. סילברלייק, אקו פארק, היילנד פארק, ויישובים רבים אחרים לא הפסידו לג'נטריפיקציה כי תושביהם לא הצליחו למחות באופן מספיק מכובד. קהילות אלה הביעו תחנונים מרהיבים מול פקידים של העירייה והממשלה לדיור בר-השגה ופיקוח על עלות שכר-דירה. הם מחו מול פקידי מועצת העיר, וקראו להצביע בעד או נגד נציגים למועצת העיר על בסיס עמדתם בנוגע לג'נטריפיקציה. הם עשו מיציגי תרבות ואמנות שהציגו את החיוניות ואת הרוח האמנותית של הקהילה בתקווה לרגש משקיעים, ספקולנטים ובעלי דירות כדי שהם לא יהיו מוכנים לעקור את הקהילה: זה לא עבד. קהילות אלה מוצפות כרגע באותם יאפים והיפסטרים שלשמחתנו, כרגע נמצאים בעיקר בתחומי האזור סביב "גלרי רואו" בבויל הייטס.

עלינו גם להיזהר מ- ולהילחם בטענות שהג'נטריפיקציה הופכת את הקהילה ל-"בטוחה יותר", יותר "יפה", או ש-"ג'נטה-פיקציה" (ג'נטריפיקציה של הקהילה על ידי זעיר-בורגנים, שג'נטריפיקטורים שאינם לבנים מהווים חלופה מקובלת לג'נטריפיקציה).

1. אין שום דבר "בטוח" בכפייה, האלימה לעתים קרובות, של משפחות מהבתים והעסקים שלהן. אין דבר "בטוח" בסיכון שבלהיות חסרי-בית. פינוי אינו "בטוח". סיורי המשטרה מוגברים והאלימות וההפללה הנלווים אליהם הם לא "בטוחים" עבור קהילה שהיא ממילא טרף עבור החזירים ביומיום. מהאשליה הזאת של "בטיחות" ניתן ליהנות וניתן לשבח רק אם אתה מבעלי המשאבים הכלכליים להישאר בקהילה לאחר שדמי שכירות הוכפלו או שולשו והקהילה המקורית, עם כל הניגודים בה והבעיות חברתיות שלה, נעקרה באלימות.

2. "ייפוי" של הקהילה הוא לא עבור תושבי מעמד הפועלים אשר גרים שם כרגע. מפתחי העיר עושים מאמצים כדי "לייפות" כשהם מכינים את השטח למכירה לסוג חדש של תושבים בורגנים וזעיר-בורגנים, כך שלנו כמעט לא אכפת אם הולכת או לא הולכת להיות יותר "יפה" כאשר ייפוי כזה בהכרח בא על חשבון הקהילה המתגוררת שם.

3. "ג'נטה-פיקציה" אינה שונה מג'נטריפיקציה ותוצאותיה הן בדיוק אותה העקירה של קהילות ממעמד הפועלים. העובדה שמספר מהאנשים הלא-לבנים מהמוצאים המדוכאים הצליחו לקבל גישה לעושר ולהון, וכך יכולים להרשות לעצמם לגור בשכונה "משופת", היא לא תירוץ לעובדה שמרובם המכריע של אנשינו נמנעה באופן שיטתי גישה זו אל העושר וההון בגלל מהלכם המשותף של הקפיטליזם והעליונות הלבנה, ולכן יחוו את תהליך ה-"ג'נטה-פיקציה" בדיוק כפי שהם יחוו תהליך "פינוי בינוי" ג'נטריפיקטורי, כעקורים, הנלקחו ונמחקו מהקהילה.

כנקודה אחרונה, עלינו להיזהר מממוסחרים ואופורטוניסטים, ה-"רדיקלים" של השנה שעברה שמזמן נטשו כל רוח מהפכנית אמיתית שאולי מתישהו בערה בהם. אנשים אלה מגיעים אלינו עם מסכה רדיקלית, אך כאשר הקהילה מוצאת פורקן לזעמה אלה יהיו הראשונים שיחזיקו אותה מלפעול, מוכרים את האמון שהם בנו בקהילה כדי לחתוך לעצמם פרוסה מעוגת הכוח בוועדי שכונה, במועצות העיר, או בעמותות.

אנחנו רואים זאת בבירור בדמויות כמו קרלוס מונטס, חבר ועד שכונה ומנהיג הארגון הסוציאליסטי לדרך החופש (FRSO) וקבוצת החזית הקהילתית שלהם Centro-CSO, מי שמשתמש בכל מקרה של זעם בקהילה כדי למקם את עצמו מול מצלמות חדשות, להידחק בין אמהות המתאבלות לאחר שילדיהם נרצחו בידי המשטרה, לנאום עוד נאום עייף ותפל שממחזר רטוריקה שכבר 40 שנים שלא היוותה מקור השראה לאף אחד. הוא משתמש במרחב שלו באירועים אלה כדי למכור לקהילה פתרונות מדוללים ורפורמיסטיים לבעיות הדורשות ניתוח מהפכני אמיתי בטענה שהקהילה אינה מוכנה עדיין לשמוע את האמת על הצורך במאבק מהפכני וחמוש, שהם לא מוכנים למרוד ולהתעמת באופן ישיר מול כוחות הקפיטליזם המאיימים על קיומם. כשסערת המהפכה תגיע הממוסחרים האלה יישטפו על ידי הגלים והעיתונים שלהם ואותות הכבוד מ-"ימי הזוהר" שלהם יישטפו איתם.

חברי מפלגת הסוציאליזם והחירות (PSL) מציגים את עצמם לקהילה שלנו באופן דומה, מנענים את אצבעותיהם לשלילה ומבקרים את הפעולות שלנו מרחוק. כאשר הקהילה שלנו מזהה את זרם הגלריות והפטרונים העשירים שלהן כהילוך שמסובב את הגלגלי הג'נטריפיקציה, הם מביאים לנו הצהרות מתנשאות לפיהן אנחנו טיפשים מכדי להבין שגלריות אלה הן רק "סימפטום", שכעסנו היא מוטעה ומופנה למקום הלא-נכון, ושאנחנו צריכים להפנות את פעילותנו כלפי "האשמים האמיתיים" שהם, לפי הניתוח המשטח-מעמדית שלהם, הם תמיד בנקים שהם אינם מספקים שום אינדיקציה בנוגע לכיצד ניתן לפעול נגדם באופן משמעותי ברמת הארגון הנוכחית שלנו. אולי אם נהיה מנויים של העיתון שלהם הם ילמדו את הקהילה כיצד להשיג זאת. בכל מקרה, העמדות שנוקטים הרדיקלים-לכאורה האלה משרתות רק כאמצעי לנטרל את הכעס של הקהילה, "לתקן" באופן מתנשא את הרעיונות הטועים שלהם ממקום שמנותק מהמאבק הנוכחי שלהם, ולהציע אלטרנטיבות שאינן מביאות לשום מקום לקהילה שמשיגה הרבה יותר על ידי עיסוק בעימות ישיר, טועה מדי פעם, ולומדת מ- ומתקנת את הטעויות האלה ככל שהמאבק מתקדם.

מנהיגות מהפכנית לא מגיעה מרחוק, בצורה של התנשאות ונענוע אצבע לשלילה, ולא דנה על הציבור בצורה של ייעוץ פטרנליסטי מרדיקלים זקנים שמוכרים את הקהילה כל פעם. מנהיגות מהפכה עולה מתוך המאבקים הקונקרטיים של הקהילה שלנו, על ידי שילוב של הרעיונות המתקדמים ביותר של הקהילה יחד עם תאוריה מהפכנית המעודדת אותם למרוד ולא מחזיקה אותם או מובילה אותם למבויים סתומים כמו רפורמיזם ופוליטיקת בחירות.

בגלל שג'נטריפיקציה, בסופו של דבר, קשורה באופן הדוק למכניקה של הקפיטליזם, אנו מבינים כי רק קץ הקפיטליזם יחסל את תהליך הג'נטריפיקציה לחלוטין. רק הכרה בצורך במפלגה מהפכנית, מוסדות בשליטתם ולשירותם של מעמד הפועלים ועמים מדוכאים בכללותם, ומהפכה בלב החיה האימפריאליסטית של אמריקה, יהיו מספיקים כדי להגן על פרנסתם של אנשים ממעמד הפועלים.

התקווה היחידה שלנו בתנאים אלו היא לאחד את המאבקים השונים של כל אנשי מעמד הפועלים והעמים המדוכאים תחת דגלה של מפלגה מהפכנית שתוכל לספק מנהיגות ומבנה בקרב מול כוחותיהם המאורגנים היטב של הקפיטליזם, הבורגנות, והג'נטריפיקציה. רק אחדות של מוסדות אלה של מעמד הפועלים , תחת מפלגה מהפכנית, עליה מגן ואותה מתחזק צבא עם, תהיה מסוגלת לנהל מאבק לשחרור לאומי של העם הצ'יקני המדוכא (וכל העמים המדוכאים האחרים) ומהפכה שתתן את מכת המחץ לכוחות הקפיטליזם שהורסים את המשפחות שלנו ואת קהילותינו. אנו מבינים שכל הכח הפוליטי מגיע מקנו של הרובה, הבוגדים שאומרים אחרת – יכולים ללכת לעזאזל! רק נכונות להיאבק בתנאים האלה תוביל אותנו לניצחון.

בבויל הייטס עלינו לעמוד בסולידריות עם המאמצים הנמרצים שנעשים כדי להילחם בג'נטריפיקציה וכדי להשיג שליטה על הקהילות שלנו ועל חיינו מהנשרים הקפיטליסטים שכעת מכתיבים איפה, איך, והאם אנו נחיה. הפעולות הישירות שביצעה הקהילה הזו בשבת מייצגות את השלבים הראשוניים לקראת יצירת הכוח הפוליטי הזה שבטווח הארוך יהיה נדרש כדי לבסס שליטה על הקהילות שלנו ועל חיינו. אנו תומכים בהם ועומדים לצדם במרד שלהם. אנו מכבדים את רוחה ההתנגדות שלהם ומרגישים ענווה מולה. אנו יודעים שמוצדק מרוד.

בוז לגלריות האמנות!

בוז לבעלי קרקעות, ספקולנטים, ומשקיעים!

בוז לממוסחרים ולאלו שמשקרים שהם רדיקלים!

למען המרד! למען מהפכה!

הגנו על בויל הייטס!

מקור: http://redguardsla.org/post/150697661804/rebellion-in-boyle-heights