הצורך המתמשך במהפכה תרבותית

הרצאת הפתיחה (מתורגמת) של ועידת התרבות 2016 בבאקולוד סיטי ב-16 בספטמבר 2016
מאת פרופ’ חוסה מריה סיסון
יו”ר הליגה הבינלאומית של המאבק העממי (ILPS)

לעובדי-תרבות, לדרי-הארץ ולחבריי, שלום,

אני מתכבד מאוד ומאוד שמח להיות מוזמן כנואם המרכזי שלך בועידת התרבות שלכם בשנת 2016. אני מודה למארגנים, לאמנים המודעים של הפיליפינים סינגבאיאן על שהזמנתם אותי. ואני מברך את המארגנים וכל המשתתפים על ההישגים שלהם בעבודה תרבותית ותוצריהם האומנותיים.

בשנת 1966, נשאתי נאום על הצורך במהפכה תרבותית בפיליפינים. הראיתי כיצד תנועת התעמולה וההנפקות המהפכניות של קטיפונאן והממשלה המהפכנית הפיליפינית התגברו על השליטה התרבותית הספרדית אשר הציבה תנאים במוחם של העם הנשלט.

המהפכנים הפיליפיניים ב-1896 קידמו תרבות שהייתה לאומית, דמוקרטית ליברלית, ותומכת-בעניים כנגד זו שהייתה קולוניאלית, דתית-עדתית, חשוכה, קדומה ולא מודאגת בנוגע לנישול ולעוני של העם הפיליפיני. הם הצטרכו לערוך מהפכה תרבותית שהוקיעה עוולות קולוניאליות ופיאודלית והציבה קו לאומי ודמוקרטי בכדי לגבור על יותר משלוש-מאות שנים של שלטון קולוניאלי ספרדי.

הדרישות המהפכניות לעצמאות לאומית ופיתוח כלכלי חופשי מעבר להשפעתה של ביזה קולוניאלית לא היו מתבססות ומאפשרות ניצחון של המהפכה הפיליפינית מבלי שהמהפכה התרבותית הייתה זוכה בתודעתו וליבו של העם ומעוררת בו השראה להיאבק למען השחרור הלאומי שלו ורצה יחד עם הכוחות החמושים של המהפכה במאסף.

כוח צבאי אמריקאי והתרמית הליברלית-דמוקרטית.

למרות שלמהות הג’קוביניסטית של המהפכה הצרפתית הייתה השפעה חזקה על המהפכנים הפיליפיניים, מן אנדרס בוניפאשיו דרך אפולינאריו מלביני לגנרל אנטוניו לונה, הם לא יכלו להתגבר על השימוש הברוטלי בשילוב של כוח צבאי גדול יותר והשפה הדמוקרטית הליברלית המטעה של ארה”ב, מעצמה אימפריאליסטית מודרנית בהתהוות.

כדי להטעות את מנהיגי הממשלה המהפכנית כמו אמיליו אגינלדו, פליפה בואנקמינוו, פדרו פטרנו ודומיהם, התוקפנים האמריקאים והשליחים שלהם שלמו מס שפתיים לרעיונות דמוקרטיים פטריוטיים וליברליים. גם כאשר הם שחטו את העם הפיליפיני במאות אלפים, הם תמיד ווידאו שהם שהם מבטיחים שהם לא מתכוונים ליישב את הפיליפינים.

הם השמיעו את התעמולה האימפריאליסטית שלהם בעיקר לילידים בורגנים-ליברלים, בניסיון לגייס יותר בובות על חוטים. רשת עיתוני הרסט מיקדה את תשומת הלב לחובת התוקפנים האמריקאים ליישב את העם הפיליפיני, לאמן אותם לקראת ממשל עצמי ולהעניק להם עצמאות בבוא הזמן. בסופו של דבר, מטרות האימפריאליזם האמריקאי היו אבטחת תחומי ההשקעה, מקורות עבודה וחומרי גלם זולים, שוק ובסיס אסטרטגי באוקיינוס השקט להשתתפותם בשדידתה של סין.

כמו הספרדים במשך יותר משלוש מאות שנים של שלטון קולוניאלי בפיליפינים, ארה”ב ידעה את החשיבות של טיפוח המנטליות הקולוניאלית בעם הנכבש. הדרך הטובה ביותר לקדם את המנטליות קולוניאלית היא להשתמש בשפה של הקולוניאליסט כמדיום העיקרי של ממשל, חינוך, אמנויות, ספרות ותקשורת המונית.

האימפריאליזם האמריקאי התעלה מעל לקולוניאליזם הספרדי במהירותה ועומקה של התעמולה והחינוך האמריקאי באנגלית. היא הקימה את מערכת החינוך הציבורי. היא גייסה את החיילים והמורים מארה”ב לשמש כמורים בבתי ספר ציבוריים. היא הביאה את המיסיונרים הפרוטסטנטים לשרת כמורים בעורף הארץ. בשלב מוקדם היא יצרה את מערכת הפנסיונאדו כדי להכשיר פקידי ממשלה פיליפיניים בארה”ב.

היא פיתחה את כל דרגי החינוך כדי לאמן את אנשיה לביורוקרטיה, עסקים ומקצוע. היא הייתה מעצמה קולוניאלית הנחושה לשנות את השיטה הפיאודלית לתוך אחת חצי-פיאודלית לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. היא הקימה ייצור מקומי, תוך שימוש בחומרי גלם מקומיים. היא הקימה את תעשיית הכרייה והגדילה את המכניזציה של מטעים ליצוא. זה שיפר את מערכת התחבורה והתקשורת.

בקידום מנטליות קולוניאלית בשפה האנגלית, סוג שמרני של דמוקרטיה ליברלית והעליונות כביכול של השוק החופשי, האימפריאליזם האמריקאי ניצל לא רק את מערכת החינוך אלא גם את הכנסיות, המדיה והבידור ההמוני, במיוחד סרטים הוליוודיים, שידורי רדיו ומוסיקת פופ מלפני מלחמת העולם השנייה, כמו גם את המבול של תוכניות טלוויזיה המופקות באמריקה ומגזינים מבריקים מהולים בפרסום צרכני וערכים אולטרה-ריאקציונריים של אחרי מלחמת העולם השנייה.

לאחר שהעניקה ארה”ב עצמאות נומינלית לפיליפינים ב-1946, את המערכת הפוליטית ניתן לתאר כקולוניאלית למחצה, כבר לא תחת שלטון קולוניאלי ישיר של ארה”ב אבל תחתו באופן עקיף באמצעות הסכמים אמנות בלתי-שוויוניות, הסכמים והסדרים אשר תעדפו את ארה”ב. בכירי הממשלה כבר לא היו פקידים אמריקאים קולוניאליים אך היו הסוכנים הפוליטיים והפקידים המאומנים של מנהלים מקומיים של חברות גדולות ושל בעלי-בתים.

כדי לשמור על הכלכלה פיאודלית למחצה, ארה”ב נשענה גם על המעמדות המנצלים המקומיים הללו על מנת להפוך את הפיליפינים לתלויה ביצוא חומר גלם ויצרני ייבוא, להתחנן להלוואות והשקעות זרות כדי לשמור על המשך הצריכה וסחר החוץ כמו גם לערער על כל דרישה מהציבור לפיתוח כלכלי אמיתי של הפיליפינים. הביקוש החזק לתיעוש לאומי בשנות ה-50 וה-60 סוכל על ידי ארה”ב ואוליגרכים מקומיים בעזרת בחירה של “תעשיות יבוא והחלפה” לכאורה אשר הביאו כמה מפעלי הרכבה ואריזה מחדש.

ארה”ב הגדילה את ההשפעה התרבותית שלה על הפיליפינים במובנים רבים. היא השתמשה במלגות ומענקי נסיעות כדי לזכות באהדתם של המבריקים מבין הסטודנטים הפיליפיניים, במורים, בסופרים ואמנים, ובעיתונאים לאימפריאליזם האמריקאי. בסיסים אמריקאיים לא היו רק עמדות לשיגור של התקפות נגד מדינות שכנות אלא גם עמדות לייפוי תוקפנותה של ארה”ב על ידי עידוד פיליפינים לשירות בכוחות החמושים האמריקאיים ולהנאה ממוצרים מיובאים.

בנוסף לצינורות התרבות הישירים שלה כמו ה-USIS וקרנות פילנתרופיות באופן מובהק, היא השתמשה בתקשורת ההמונית, בבתי ספר ובכנסיות ככלים במלחמה הקרה, על מנת להצדיק את הדומיננטיות המתמשכת של ארה”ב על הפיליפינים ולהכפיש כקומוניסטית או תומכת-קומוניזם כל חשיבה או עבודה ביקורתית כלפי הדומיננטית האמריקאית ותומכת בעצמאות לאומית.

לאתגר את השלטון הקולוניאלי-למחצה והפיאודלי-למחצה בעזרת מהפכה תרבותית

בשנת 1966 קראנו לתרבות לאומית, מדעית והמונית להתנגד למערכת קולוניאלית-למחצה ופיאודלית-למחצה של דיכוי וניצול. רצינו לעורר, לארגן ולהפעיל את התלמידים, מורים ואנשי מקצוע אחרים, הסופרים והאמנים, עיתונאים וכל עובדי התרבות ופעילים להישמע לקריאה למען תרבות לאומית, מדעית והמונית ולהיפטר מהמנטליות הקולוניאלית, הבערות וההטיה האנטי-עממית החוסמת את הדרך לעצמאות לאומית מלאה, דמוקרטיה, פיתוח, צדק חברתי ושאר מאפייני ההתקדמות הנכונה.

מאז 1966 התנאים הקולוניאליים-למחצה והפיאודליים-למחצה הפכו לחמורים יותר והעמיקו. מערכת החינוך והתרבות שקידמו את אלה הפכה להיות חזקה יותר. למשטר מרקוס היה כשרון לשימוש בסוגיות תלויות ועומדות עם ארה”ב ככלי מיקוח במזימתו להקמת דיקטטורה. הוא הבטיח לארה”ב שהיא תוכל להמשיך להחזיק בבסיסים צבאיים בפיליפינים. הוא גם הבטיח לתאגידים בארה”ב דרכים לעקוף מגבלות לאומיות בבעלות על קרקעות, ניצול משאבי הטבע, הפעלת שירותים ציבוריים ועסקים אחרים.

המטרה החשובה ביותר שלו הייתה לשנות את חוקת 1936 דרך האמנה החוקתית של 1971 כדי להתאים אותה לעניינו האימפריאליסטיים והשאיפות הדיקטטוריות והפשיסטיות שלו. תוך כדי כך, הוא השתמש והערים על קלריקו-פשיסטים שהטיפו מזמן לתיקונים חוקתיים כדרך בה ניתן לקדם את האומה לכאורה.

כשהוא הכריז על משטר צבאי בספטמבר 1972, הוא הצדיק את תפיסת הכח עזת המצח שלו ושלטון הטרור הפתוח עם מערך עצום של פילוסופיה פשיסטית ויצירת מיתוסים. השלטון הצבאי הפיק תחושה מזויפת של קבלה ציבורית על ידי יצירת מונופול תקשורתי ושימוש בו בהישענות על ססמאות מטעות כגון “לבנות את החברה החדשה”, “סמכותיות חוקתית”, “משמעת” ו-“מהפכה מהמרכז”.

העם הפיליפיני התנגד למשטר הדיקטטורי של מרקוס המגובה ע”י ארה”ב דרך תנועה המונית רחבה אנטי-פשיסטית ואנטי-אימפריאליסטית, עם הכוחות המהפכניים הלאומיים-הדמוקרטיים בחזית. הם נאבקו באמצעות צורות שונות של מאבקים חמושים ומשפטיים, מחתרתיים ופתוחים. בכל זירה במאבק, הן השתמשו בכל אמצעי העמולה וההסתה כדי לשבור את מונופול המדיה של מרקוס ולדחוף את המהפכה התרבותית קדימה.

כשהיה בשלטון, מרקוס בקש לתעדף את קבוצת מקורביו הקפיטליסטים הביורוקרטים על גבם של מנהלים גדולים ועשירים ובעלי-קרקעות. הוא לווה כסף מחו”ל כדי לעסוק בפרוייקטים מושחטים של תשתית. הוא הוסווה כתיעוש פרויקטים של בנייה תלוית-יבוא.

בהמשך לכך, הוא הציג ייצור למטרות יצוא כדרך לתיעוש. זה העסיק פחות אנשים ועירב אפילו פחות עיבוד של רכיבים מיובאים מתאגידי יבוא למטרות חילוף. עם הזדמנויות התעסוקה המידלדלות, מרקוס אימץ מדיניות של ייצוא כוח עבודה זול. כל אלה התמידו כשארה”ב יזמה את שינוי המדיניות הגדול לכלכלה ניאו-ליברלית. משטר מרקוס התעלם לחלוטין מהדרישה של העולם השלישי לסדר כלכלי בינלאומי חדש ואפילו מהדרישות לכלכלה מתועשת-טריה כמו טייוואן ודרום קוריאה.

משטר המדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית הכניע את כל המשטרים הדמוקרטים-לכאורה אחרי מרקוס. הכוחות הגלובליים של האנטי-אימפריאליזם והסוציאליזם לקחו נסיגה אסטרטגית כשהמשטרים שנשלטו ע”י רוויזיוניסטים וברית המועצות התפוררה ופינו את הדרך לשיקום המלא ומובהק של הקפיטליזם. כתוצאה מכך, האמריקאים ובעלי בריתם האימפריאליסטים הפיצו בצהלה את המתקפה האידיאולוגית והפוליטית שלפיה אין אלטרנטיבה לקפיטליזם. הם דחפו את המתקפה הכלכלית הניאו-ליברלית והחלו שורה של מלחמות תוקפניות בבלקן, מרכז אסיה, המזרח התיכון ובאפריקה.

מאז 1966 התנועה הדמוקרטית הלאומית בפיליפינים קדמה בהתמדה את ההתנגדות העממית למערכת השלטונית הקולוניאלית-למחצה והפיאודלית-למחצה העקשנית ודרשה תרבות לאומית, מדעית והמונית. זה עורר השתתפות רחבה יותר של ההמונים והקהל. היא יצרה תצורות תרבותיות על בסיס רב-מגזרי ומגזרי. אין ארגון גדול מכל סוג שהוא בלי קבוצה תרבותית. עבודה תרבותית הייתה גורם מפתח בחיזוק הסוגים השונים של ארגוני-המונים והייתה אחראית להשתתפות המיליטנטית של העם בהתגייסות המונית.

בהקשר זה, כתבתי מאמר נרחב למדי תחת הכותרת “ספרות ואמנות מהפכנית בפיליפינים משנות ה-60 ועד היום” אשר מסרתי בצורה מתומצתת כנאומי בתכנית “חוויה אלטרנטיבית של למידה בכיתה” (ACLE) באוניברסיטת הפיליפינים דילמן  ב-15 באוקטובר 2015.

הצורך המתמשך במהפכה תרבותית

ישנו צורך מתמשך לקיים את המהפכה התרבותית מכיוון שהמשבר הכרוני של המערכת השלטונית ממשיך להחמיר וישנו הצורך להמשיך את המהפכה הדמוקרטית השלמה של העם. הצורך להמשיך את המהפכה התרבותית מודגש על ידי הזדמנויות חסרות תקדים לקידום מטרות המהפכה ברמת הפיליפינים ועל ידי העובדה שמשטר המדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית נפרם והמלחמות האגרסיביות שארה”ב החלה במדינות רבות בעולם הפכו להיות טובעניות עבור האימפריאליזם אמריקאי.

אנו חייבים תרבות לאומית המאחדת את העם באמצעות שפה לאומית מורשת תרבותית משותפת אך מוקירה את השפות המקומיות ותרבויות אתניות מגוונות. יש לנו היסטוריה לאומית עשירה של מאבקים מהפכניים נגד המערב הקולוניאלי ונגד פשיסטים זרים ומקומיים.

ללא תחושה חזקה של פטריוטיות, היינו סוגדים לתרבויות זרות בלבד, מזניחים את זו שלנו ומאבדים את הרצון ללמוד מעצמנו ומאחרים כדי לבנות את האומה. עלינו לכבד את התוצר שלנו, להיות גאים ביכולת ליצור או לייצר אותו ולא להעריץ ולאהוב רק את טעמם של המוצרים המיובאים.

אנו חייבים תרבות מדעית. עלינו להכיר בתפקיד הנדרש של מדע וטכנולוגיה כדי להבטיח את העצמאות הלאומית שלנו, לקדם דמוקרטיה ולהפוך התפתחות חברתית וכלכלית לאמיתית. עלינו להכניס מדע וטכנולוגיה ואת המגוון הרחב של הידע המקצועי והמיומנויות למשחק כדי לממש תיעוש לאומי בארץ.

עלינו לגייס את מעמד הפועלים ככוח הפרודוקטיבי והמתקדם ביותר בארץ. עלינו להועיל את הידע והמיומנויות של מדענים, מהנדסים, אנשי טכנולוגיה ואנשי מקצוע בתחום מדעי הטבע ומדעי החברה. נוכל להועיל את הסולידריות הבינלאומית ואת המגוון הרחב של המקורות הזרים של המדע והטכנולוגיה.

אנחנו חייבים שתהיה לנו תרבות המונים. תמיד הרעיון העיקרי הוא לשרת את העם, במיוחד את המוני העמלים הפועלים והאיכרים אשר מדוכאים ומנוצלים בארצנו. השתתפותם המלאה נדרשת כדי לאשרר עצמאות לאומית, בשימושם בזכויותיהם הדמוקרטיות ופיתוחם את הכלכלה. תנאי העבודה וחיים שלהם חייבים תמיד להשתפר כתוצאה מעבודתם.

להם ולילדיהם חייבת להיות גישה מלאה לשירותים חברתיים, ובמיוחד חינוך, בריאות ודיור. באופן המתרחב עם הזמן, השכלה להמונים חייבת לכלול גם את גישתם המלאה לכלי מידע ותרבות אחרים כגון אמצעי תקשורת המוניים שגרתיים ודיגיטליים, אשר חייבים לעבור דמוקרטיזציה ולא לשרת רק את את המעמד העליון ומעמד הביניים. המטרה היא לממש את השחרור החברתי של המוני הפועלים העמלים והאיכרים במיליוניהם.

כרגע, אנחנו במהלכו של תהליך שלום שבו הנהגת ממשלת הרפובליקה הפיליפינית מבטיחה לנו את ההזדמנויות להשגת רפורמות חברתיות וכלכליות ורפורמות פוליטיות וחוקתיות בתנאים של הפסקת אש ושיתוף פעולה. בואו ונראה מה נוכל להשיג במונחים של עצמאות לאומית, דמוקרטיה, צדק חברתי, פיתוח והתקדמות כוללת.

יש סדרה מובהקת של בדיקות כדי להוכיח אם המשא ומתן לשלום הנוכחי הוא הדרך להשיג את הרפורמות הנדרשות שהן משמעותיות מספיק בכדי לאפשר שלום צודק ומתמשך. העובדה שממשלת הרפובליקה הפיליפינית רואה בניהול משא ומתן ברצינות עם ה-NDFP (החזית הדמוקרטית הלאומית הפיליפינית – קואליציה של ארגונים, איגודים ומפלגות בפיליפינים שההשפעה המאואיסטית ניכרת בה) כהכרחי היא עדות לעופן השקול והמעולה בו המפלגה הקומוניסטית של הפיליפינים מובילה את המהפכה העממית הדמוקרטית.

אנו יכולים לקוות לבנות חברה דמוקרטית חדשה בפיליפינים רק אם מעמד הפועלים יכול לשחק את תפקידו המוביל באמצעות מפלגה מהפכנית ידי ביצוע משימות אידאולוגיות, פוליטיות וארגוניות. לכל הפחות, המרקסיזם-לניניזם-מאואיזם מספק את המסגרת האידאולוגית ואת התכנית למהפכה עממית דמוקרטית ולמען תרבות לאומית, מדעית והמונית. אידיאולוגיה מהפכנית זו מדגישה את האופי הבינלאומי של מעמד הפועלים, ומקשרת את התרבות ההדמוקרטית-החדשה המופקת על ידי העם הפיליפיני לאוצרן העשיר-בהרבה של תרבויות סוציאליסטיות, אנטי-אימפריאליסטית, ומתקדמות בחלקים אחרים של העולם.

חברה דמוקרטית חדשה צריכה להכין את הדרך לעתיד סוציאליסטי בהיר ומאושר בפיליפינים. אין דרך להגיע סוציאליזם אלא לקחת הזדמנות גדולה כדי לקדם את הזכויות הלאומיות והדמוקרטיות של העם הפיליפיני נגד אימפריאליזם, פיאודליזם וקפיטליזם ביורוקרטי. אנו צריכים לגבור על המפלצות הללו כדי להכשיר את הקרקע להתקדמות הסוציאליזם. תוך כדי כך, עלינו להמשיך לאחוז בנשק המהפכה התרבותית מכיוון שהיא מסייעת לבסס ולשפר את הניצחונות של העם הפיליפיני בכל שלב ומכינה אותם להתקדמות גדולה יותר ולניצחונות עתידיים.